אמנם הבלוג נפתח ביולי אבל וואו כבר פוסט עשירי ויותר מ-500 כניסות?! בהחלט
מרגש, מספק ומשמח שיש אנשים שמתעניינים בדברים שאני כותב ואני אפילו לא מתביית על
נושא מסוים מה שבד"כ מקשה על התחברות ומעקב אך כרגע אני רואה משהו אחר. אז
תודה לכל הקוראים אתם מאוד משמחים אותי ואני מאוד מקווה שזה הדדי.
אתחיל בעצה, עצה בעיקר לבני הנוער שמתעלמים, מוותרים או מפחדים. אני קורא
לזה שלושת הממי"ם (לא באמת, חשבתי על זה רק עכשיו) ושלושת הממי"ם אלו
שלוש פעולות שאנחנו נוטים לעשות והן פוגעות בנו. יש הרבה מאוד נוקדות להסתכל על
שלושת הממי"ם אבל אני אבוא דווקא מגישת הבריאות.
רבים מבני הנוער (שוב, בעיקר) נוטים להתעלם מכל מיני כאבים או דברים מוזרים
שהם מרגישים (בין אם זה פיזית או בנפש) ובכך הם פוגעים בעצמם. רובם עושים את זה
בלי לדעת שהם נפגעים והפוגע הוא הם עצמם אך יש גם כאלה שיודעים שהם פגועים אך
מוותרים גם אם הם יודעים שיש להם משהו אבל אנשים עם סמכויות (הורים, רופאים)
מעדיפים לעבור על זה בשתיקה ואח"כ הם מאוד מצטערים אך אין לכם מה לשמוח מהצער
שלהם – הצער הוא עליכם. אז לפני שאני ממשיך, הבהרה – אני לא אומר שלא צריך לסמוך
על רופאים, אבל לא צריך להאמין לכל מילה שהם אומרים כשאתה מרגיש כאב שלא היה לך
והוא לא אופייני לסביבה שלך (גיל, תורשה, מין, מבנה גוף וכו' כו') אז גם אם הרופא
אומר שאולי יש משהו אבל ככה, לא רציני אז להגיד לו: אתה אומר שיש משהו אבל מצד שני
לא רציני? אני חושב שאתה הוא האחד שלא רציני.
כמובן שלא צריך להגיד את זה במילים האלה מספיק שלא תלכו יותר לרופא הזה. אך
מה הבעיה פה? פחד, פחד מלשתף, מלבקש עזרה רק לספוג ולספוג ומה הדבר שהכי גורם
לפחד? לפחד. לכן אל תפחדו לשתף את המשפחה, הרופאים, החברים ואפילו יותר מזה. כל
עוד תעשו את זה בטעם טוב זה רק יועיל לכם. אז תיפטרו משלושת הממי"ם וזה יוריד
מכם אבן כבדה שנוגעת לא רק בנושא הבריאות אלה גם בחברה, בהצלחה הלימודית, במיצוי
העצמי ובמציאת העצמי.
אני כתבתי את מה שכתבתי כי אם לא הייתי מבטל את שלושת הממי"ם הייתי
היום או אולי בעתיד במצב בריאותי הרבה יותר גרוע, אך נלחמתי גם כשאמרו לי לא
ושיתפתי וביקשתי עזרה והינה המצב משתפר במגמה איטית.אבל בטוחה.
בנושא אחר, אתמול אספתי מהדואר את שני הספרים שהזמנתי "עצמאי
בשטח" שנכתב על מאיר אריאל ו"נחירה פומבית" שכתב דני סנדרסון
ב-1977 (ספרו הראשון). הספר על אריאל כולל את כל הטקסטים המולחנים שלו מגיל
הנעורים ועד למותו, שירבוטים שלו, הסברים תמונות מחייו ועוד הרבה דברים שכל מעריץ
של מאיר חייב. בין שיתופי הפעולה הרבים שלו עם אמנים בולטים בניהם שלום חנוך,
אריאל זילבר ועוד רק פעם אחת הוא שיתף פעולה עם דני סנדרסון, בשיר שדני התחיל
לכתוב אך לא ממש ידע מה לעשות איתו והחליט ללכת למאיר וכך נוצר לו השיר בשדה
הירוק.
דבר אחרון שאבחר להתייחס אליו בפסקה רחבה יחסית. בתור אחד שמאוד אוהב לעקוב
אחרי התפתחויות טכנולוגיות, גאדג'טים, המצאות גילויים מדעיים וכל מיני אני מאוד
מאוד בעד אתרי תמיכת המונים. מעבר לזה שאתם תרוויחו דברים מגניבים ביותר (תלוי
באיזה תחום/פרוייקט) ותהיו חלק מיציאה של פריט מסוים לשוק או תחילת פס יצורו. הרבה
ג'אדג'טים, יצירות אומנות ואירועים וכו' עברו דרך אתרים בסגנון כמו קיקסטארטר
(האתר הגדול בעולם בנושא) ודומיו ואפילו יש אתר ישראלי – האדסטרט (למרות שיש גם
פרויקטים ישראלים בקיקסטארטר תלוי אם הם עולמיים או לא) למשל הופעת השנה לזכרו של
מאיר אריאל בקיץ האחרון אספה את כספה בהאדסטרט כמו גם האלבום הראשון של ה"חצר
האחורית" להקתו של תומר יוסף ויענקלה רובליט שכתב את רוב המילים לאלבום. אז
באמת שאם אתם מחפשים להשקיע, להרוויח לקבל סיפוק ולהינות אני ממליץ על משהו כזה.
(למשל משהו שרץ עכשיו חזק בקיקסטארטר זה מדפסות תלת מימד).
היום הלך לעולמו הרב עובדיה. אני יכול לכתוב הרבה דברים, בעיקר רעים אבל לא
אעשה זאת רק אשאל שאלה: אתם רואים איך כל המאמינים בדרכו של הרב מלווים אותו בדרכו
האחרונה? איפה מעמד הביניים שכל היום מתלונן ומתקרב למוות עם כל העלאה במיסים
ע"י יהיר לפיד אבל לא עושה שום דבר אמיתי?
אסיים בשיר כמו תמיד, לא לא "בשדה הירוק" שציינתי מקודם אבל כן
במאיר אריאל, מאיר אריאל שר בוב דילן בעברית. (Knocking
on Heaven's Door)
מילים מקוריות ולחן: בוב דילן
מילים בעברית: מאיר אריאל
השיר נכנס לאלבומו האחרון של מאיר ולהקת כאריזמה "דלתות נפתחות
מעצמן" (אלבום הופעות).
