עשרה ימים עברו מהפוסט הקודם, ומה קרה בהם? כמו שאני נוטה להגיד
"בגדול" לא הרבה מאוד, אבל אני אוהב להיכנס לפרטים.
בשבוע של חול המועד סוכות, השבוע האחרון לחופש כיפור+סוכות השתדלתי לנקות
את הראש ולהירגע מה שאני יכול להגיד שהצליח לא רע, בסופו של דבר. למרות הכל נאלצתי
לחזור לשגרת הלימודים והרופאים (וואו, אני מגדיר זאת בתור שגרה מסוימת) אז ביום
ראשון התחלתי טיפול פיזיותרפי בקופ"ח באריאל ומי שמטפל בי הוא אותו אחד שטיפל
בסבא שלי בתקופה שלא יכל ללכת. הייתי שם כמעט שעה, הצפתי אותו בהמון מידע רפואי,
גם כזה שהוא לא מבין בו (לא בהכרח) אבל קשור לנושא והוא עשה כמיטב יכולתו ומעבר
לכך בהסברים, ברעיונות איך להתמודד עם הבעיות ומי יודע? אולי זה עוד ייפתר.
יום לאחר מכן, יום שני לאחר הלימודים נסעתי עם אימי לרעננה לאורתופד
ה"נחשב" ד"ר וייגל דניאל, מנהל מחלקה שיקומיות בשניידר, כירורג
ומומחה לאורתו פדיית ילדים ועמוד השדרה. אך מה הטעם באדם נחשב כשאני מראה לו שיש
לי משהו לא טוב ונשלחתי לצילום ואני צריך הפניה לMRI והוא
הביא לי אותה רק משום שהוא לא רצה לבטל משהו שרופא אחר שלח (התלוננתי לראשונה
לאורתופד באריאל שנמצא בחופשה) אז לאחר הMRI והבקשה
לצילום רנטגן של הגב (הפיזו' ביקש) ושום דבר שלא יכולתי להשיג אצל הרופא באריאל
(בלשונות המעטה של הרבאק) נפל לי ולאימי האסימון ועשינו את הצילום ללא תור ברעננה.
אמנם לא חמור אבל ללא היותי רופא אפשר לראות שהסקוליזיס שלי לא חמור למזלי הרב אבל
אסור להזניחו וזה דבר שנכון לכל אחד לכן אם אתם חשים חוסר יציבות וכאבי גב תבדקו
את עצמכם זה פשוט. אבל אני יודע שאחרי שמעום שכזה מצפים למסקנה או תובנה אז בבקשה:
(מניסיוני בלבד) אורתופדים יעשו הכל כדי לשחרר אתכם ולהגיד שאין לכם כלום,
פיזיותרפיסטים הם ההפך הגמור (וזה לא פעם ראשונה שאני בטיפול פיזותרפי)
בנושא אחר, אחרי שקראתי את ספרו האחרון של דני סנדרסון רכשתי את ספרו הראשון והבנתי שאני הולך לקרוא את כל
ספריו בתקופה הקרובה אמנם זה לא הספר היחיד והראשי שקניתי אבל אני מתייחס קודם כל
אל דני משום שנתקלתי בבעיה בחיפוש של אחד הספרים: "אני אדם פשוט, סוניה"
ספר רישומים של הגאון שיצא לאור ב-99, הוצאת ידיעות ספרים אז אם מישהו יודע איפה
כמה ולמה אני אשמח שתפנו אלי. הספר שקניתי ואיתו מגיע בפלוס אחד הספר הראשון של
סנדרסון הוא "עצמאי בשטח" ספר שיצא ב-2010 כולל את שיריו, לחניו קטעים
ביוגרפים ועוד של המנוח מאיר אריאל.
אני לא זוכר מתי כל כך חיכיתי לקרוא ספר.
דבר אחרון שארצה לדבר עליו: שירה נגינה וכתיבה. בתקופה האחרונה קצת לא
זורמת לי כתיבת השירים אז אני אחכה עם זה כמה זמן, אך בעניין הנגינה והשירה אני
מנסה לפתח את קולי העייף ששר לצלילי נגינתי. כי אין יותר מהנה מלשיר ולנגן את
השירים היפים והאהובים ביותר. רציתי לשתף אתכם בביצוע של עבדכם הנאמן אך עם כל
האגו והשמחה לאיד החלטתי לא לפגוע בשמיעתכם ואני אחכה בסבלנות שיצא לי ביצוע נסבל.
נ.ב: בזמן כתיבת הפסקה האחרונה קיבלתי עוד הודעה משמחת, אישור לMRI. כמה
מזל שהפעם זה לא יהיה לראש כי עוד MRI אחד ואני אהיה
חירש מהרעש הנורא.
אני אבחר לסיים עם שיר של אחד מזמרי הקאנטרי הגדולים שחגג יום הולדת 78 ביום ראשון. מזל טוב לג'רי לי לואיס.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה