הינה עוד פעם אני סוטה מהעלילה ועובר לדברים אקטואליים והפעם – הלימודים. ביום
שלישי אני חוזר ללימודים ולמרות שחשבתי להשאיר את פוסט החזרה ללימודים ליום שני
באור חיובי אני כותב היום (חמישי בבוקר) את הפוסט הזה באור שלילי. אני אדבר על
לימודים, בית ספר, מערכת החינוך,ניסיון, תיאוריה ועוד הרבה מושגים שקשורים בכל
המערכת ה"כל כך חשובה" הזאת. אז לפני שנכנסים לעומקו של דבר אזהרה:
אזהרה:
הפוסט הבא יהיה חריף מהרגיל, עצבני, שחצני, דעתני במיוחד ויומרני.
12, תרי עשר, דוף פואה, טוולב, דבנצאטי, תנעש וכן הלאה, זהו מספר השנים
המתבזבזים על המוסד שנקרא "בית ספר". מוסד שהוא המשקולת המשמעותית ביותר
בהמשך החיים שלאחריו. אך למרות אותן 12 שנים שאמורות להיות כה גורליות, בסופו של
דבר הן מסתכמות בכמה שעות וכמה דפים שקובעים אם תהיה מנקה רחובות או הייטקיסט.
בכל התקופה הזאת מדברים איתנו על
לימודים, על למידה, על ללמוד, לדעת, להבין אך תמיד מוסיפים איזה מילה אחת קטנה ולא
חשובה: "בגרות" המילה הקטנה הזאת שמורכבת בסה"כ מ-5 אותיות יוצרת
מצב שיש התעלמות מהמילים הקודמות שנכתבו במשפט. אחרי שהמילה הקטנה מסתיימת ושואלים
אותך מה למדת, מה אתה יודע ומה הבנת? מה זה משנה עשיתי בגרות!
אז כן זה המצב שלנו, מלמדים אותנו להיות שפוטים של כמה דפי נייר שיקבעו לנו
את העתיד ובאפשרותם להרוס לנו את החיים גם אם נלמד ונשקיע אבל למרות הכל לא נצליח.
אולי כי יהיה לנו בלקאאוט רציני, אולי כי מערכת החינוך רקובה מהשורש רמת ושיטת
הלימודים מאוד מאוד נמוכה ולקויה ואולי סתם כי אני תלמד שצריך עזרה אבל לא מקבל
אותה כי המדינה מרוויחה מהחלשים.
תחרות בריאה? לא בארצנו! במקום לגדל עוד מוחות מעדיפים לוותר על החלשים
שרוצים וצריכים עזרה ולעזור עוד יותר לחזקים מה קורה א"כ? החזקים גרים בוילה ובמפעל
שלהם עובדים אותם החלשים, שהשתדלו ואפילו ידעו אבל נתקעו בשולחן ונפלו היישר לתוך
מבחן הבגרות של חבריהם, שלהם נפסל כמו גם עתידם.
אני לא אתחיל בכלל לדבר על כמה שיטת הלימוד במדינה הזאת עלובה וכמה מקצועות
מיותרים נלמדים וכמה מעורר רחמים הניסיון להיות חדשני ולהחליף תוכנית לימודים כל
שלוש שנים "כי חדש זה טוב יותר". במקום לכוון תלמידים לעבוד על עתידם
כבר היום מכוונים אותם לבחור מגמה, שגם ככה הם יבחרו כי היא מביאה בונוס בציון או
כי אין את מה שהם רוצים בבית הספר שלהם.
אתמול פרסמתי את הכתבה מוואלה על ביטול מבחני המיצ"ב (פשוט להוריד את
הכובע! איך הם הצליחו לעשות את המהלך הגאוני הזה?!) בפרופיל שלי בפייסבוק ונכנסתי
לדיון עם חבר על מערכת החינוך הישראלית וכל מה שמסביב לקחתי בתור דוגמא את שיעור
ספרות, שיעור שאני אוהב ומתחבר אליו אבל לא בצורה שבה מלמדים את השיעור. כי כמה
אפשר ללמוד לנתח טקסטים? מה לגבי ללמוד איך לכתוב אותם? אני אצטט חלק מתגובה של
חברי: "אני מסכים
איתך שאין שום דגש על נקרא לזה לתת לתלמיד מעוף למצוא מה הכי מעניין אותו ומה הוא
טוב בו ולפרוח שם, מתייחסים לזה כמו מפעל שממנו יש צורה נורמלית אחת לצאת, וכל מי
שלא מתאים לשיטה- נדפק. זו בעיה שקיימת לא רק במערכת החינוך אלא גם בצבא וכפועל
יוצא גם בשוק העבודה."
אז אני עוד לא בצבא וגם לא בשוק העבודה ולמקומות האלה לא אתייחס אבל במערכת
החינוך החוסר בנתינת מעוף הוא יריה ישירה בחזה ובעצם פגיעה בהמשך המעוף בצבא ובשוק
העבודה (אז התייחסתי, אל תכנסו לקטנות). תלמידים מתחילים בדבר לא קריטי כ"כ
כמו החלפת מגמה ומגיעים למצב שהם לומדים באוניברסיטה משהו פורשים באמצע ובגיל שהם
אמורים להיות עם תואר ועבודה מסודרת הם נמצאים בשלב של מעבר לתואר אחר וחיפוש
עבודות מזדמנות – אצל אותם אנשים שהגיעו עם דף נייר שכתוב עליו שהם עמדו במבחן
הכמה שעות הזה ופסל החסינות בידם.
אוי, אם כבר הזכרתי את פסל החסינות בוא לא נאשים אך ורק את מערכת החינוך
(למרות שגם לה יש משקל בזה) למרות שהרבה פעמים נוצר מצב שזה לא ככה החיים שלנו הם
לא רק לימודים. וכמה שזה טוב, ולא כי אנחנו סופסוף לא תקועים בכיתה החנוקה במשך 8
שעות אלה כי סופסוף יש לנו הזדמנות לפתוח את הראש וללמוד במטרה לדעת אבל מה קרה?
מי התיישב על השלט של הטלוויזיה והדליק האח הגדול? "אני מקווה שאתה מנצל את
זמנך הפרטי להנאה מלמידה יקוטיאל? ברור אמא! אני לומד על מה זה אהבה עם דודו
אהרון".
טוב זה פוסט על מערכת החינוך ולא על מה שמעבר לזה (גם אם זה מתקשר בצורה
כלשהי) אז נחזור לנושא שלנו והינה מגיעה הקטע השחצני:
בעולם מתוקן, במדינה חכמה יועדף תלמיד שדאג לעתידו מגיל צעיר שאמר – אני
רוצה להיות עיתונאי ישב, למד, כתב, קרא ולא בשביל לקבל תופס ולהגיד הינה יש לי
תופס אני מתאים לכם אבל לא למרות הניסיון והידע המעשי יועדף התלמיד שחוץ ממעט
תאוריה ודף נייר עם מספרים גבוהים. אה ואותו תלמיד כנראה יתעסק בתחומים בודדים
מהתחומים הנמנים בדף הנייר. מה לגבי שאר התחומים? אז הינה סיפור מה קורה אחרי
שמקבלים בגרות:
בלילה שלאחר קבלת הבגרות המלאה כשהתלמיד השמח הולך לישון מגיע שב"כניק
מעיר אותו משינה ונותן לו פלאש לפנים ונעלם, ממש כמו בסרטים.
אני למזלי לעתיד שלי לא חושש, כי אני עובד עליו כבר היום נכון שהניסיון
שאני צובר והידע מעשי יעניינו לכולם את התחת אבל כשזה יבוא בנוסף לדף נייר העלוב
הזה שגם אני אחטוף את הפלאש בפנים זה יהיה שווה הרבה יותר מסתם מישהו עם דף נייר.
אז נסיים בטיפ: תחיו את הווה, קודם כל תחיו את ההווה אבל, (תמיד יש אבל!)
עם מחשבה ועבודה לעתיד.
כי תחשבו על זה לרגע – ההווה שעכשיו יהפוך לעבר אבל העתיד שיבוא יהפוך
להווה.
למרות המסגרת הארורה הזאת שמוציאה את כל החשק, תנסו ללמוד כמה שיותר מחוצה
לה אתם לא תצטערו, תחיו חכם, כי זה רק עניין של זמן שאתם תקבלו את התגמול מזה.
נסיים עם שיר של גידי גוב, קחו אותו לאט את הזמן (וזאת הגרסא ה"שקטה" של הלהיט) העולם יחכה לכם אם תפעלו בחוכמה. תקשיבו לליבכם תלכו אחרי דמיונכם זה יביא את אושריכם.
ואמרתי שאני חופר ואמרתי שזה יהיה פוסט שחצני אז אני מזכיר לכם, אני בן 15 אני לא סיימתי ללמוד ואני עדיין לא עשיתי בגרות, אבל אני כבר היום יודע שצריך לעבוד על העתיד, אבל באמת (ולא במסגרת הכפויה).
נ"ב: הינה שיר. שכתבתי לשי פירון (כן, זה לא סתם מסומן בצבע זה לינק, תיכנסו! אוי אוי סליחה, תחדרו! ולמי שלא הבין זה שני קטעים שונים) אז מי שאוהב לקרוא תלונות לא רק בפוסט אלה גם בשיר, בבקשה.
טוב זהו הפעם באמת אני מפסיק.
המשך יבוא....
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה