הכל התחיל כבר לפני כמה שנים אבל עלה מדרגה לפני חצי שנה,
התחלתי להרגיש שאני לא יכול להחזיק את זה יותר,שאני מתחיל לאט לאט לאבד גובה
ולהתקרב להתרסקות, המנוע כבה, הכנפיים נפגעו אך לא ויתרתי, החלטתי שאני לא
מתרסק ושאני מקבל עזרה אבל לא ממגדל הפיקוח.
כמובן שאני לא טייס אני נער בן 15, קוראים לי דויד ואני מאריאל והחלטתי
לפתוח את הבלוג הזה במטרה להמשיך לעזור לעצמי. הבלוג יספר על חיי המיוחדים, על
השוני שלי בחברה ביחס לנוער ועל משפחתי השונה גם כן.
אני גר בבית שלושה חדרים עם אימי – נדיה, עלתה מרוסיה בינואר 1995 בגיל
33. את אבי אני בכלל לא מכיר והוא אף פעם לא עניין אותי. במרחק 5 דקות הליכה
(הליכה בקצב שלי) גרים סבתא וסבא שלי, הוריה של אימי. סבתא מרינה בת 74 וסבא איסק
בן 76 עלו לארץ כמעט שנה אחרי אימי. שלושת
האנשים האלה הם האנשים שהשפיעו עלי הכי הרבה לאורך כל חיי חינכו אותי ו"הפכו" למה שאני
היום – נער אינטליגנט עם בעיות קשב וריכוז, מתקשה למצוא את מקומו בנוער הישראלי.
בנוסף עברתי גם כמה משברים רגשיים חרדות, דיכאון ותקופות לא נעימות אחרות, אבל אם
אכתוב עכשיו על הכל אז מה הטעם בבלוג הזה?
לכן אני רוצה להכניס אתכם לעומק אבל כך שיחשוף רק את ההצגה, בבית
אנחנו מדברים אך ורק ברוסית, העברית של אימי לא טובה ביחס לכמות השנים שהיא בארץ
סבי יודע מעט עברית וסבתי יודעת רק כמה מילים. אני שולט בשפה הרוסית המדוברת בשונה
מרוב הנוער שמדבר עם משפחתו בחצי-חצי. וכמובן שבתור היחיד שיודע עברית בבית נופל
עלי עול שלא נופל על נערים אחרים, אני כותב מכתבים לעירייה, לחברת המים, למשטרה
ולכל מקום אחר שדורש מכתב ברמת ניסוח גבוהה. הפעולה הזאת, היא אחת הפעולות שגורמת
לסיבוך המיקום של כל אחד בבית. ועל כך אפרט בפוסטים הבאים.
אז למה להזכיר את הסובייטיות? כי גם ככה אני שונה, גם ככה אני לא
"רגיל" ומיוחד בהרבה תחומים ואיך להגיד את זה, משפחה שעדיין לא עברה
למאה ה-21 למרות שסבתא שלי יושבת הרבה על המחשב משחקת מתכתבת ומדברת, בגישה,
בהתנהגות ובהבנה שלה היא עדיין חיה באמא רוסיה של לפני שנות ה-90, מקום שאני מגנה ומצטער
על כך שמשפחתי חונכה שם.
כחלק מהשוני שלי וזה שאני מדבר בבית ברוסית אני חשוף מאוד לתרבות הרוסית
המודרנית והישנה אם זה מוזיקה, קולנוע, טלוויזיה, ספרים וכדומה ולכן אני מרגיש
שהביקורת שלי על המקום ההוא מאוד אובייקטיבית ונכונה לעומת משפחתי שלא מכירה ולא
מבינה בשום דבר ישראלי, למרות שהם חיים פה כמעט 20 שנה. (טוב מה לעשות שאמא שלך
אחרי כ"כ הרבה שנים מתבלבלת בין ט' לת'.)
טוב, זה הפוסט הראשון בבלוג שלי – "נער שונה במשפחה סובייטית"
המשך יבוא....
מאוד מעניין, מחכה לקרוא את ההמשך!
השבמחקתודה רבה :)
מחקההמשך כבר פורסם.